שלום אורי,

להלן כמה הסברים ווהערות באשר למקור הבעיה ול"קונספציה" / מפרט של איטום מרפסות בקומת קרקע.

ראשית-

סדר הגודל של הרטיבות שחדרה פנימה מצביע בברור על כך שהמקור לצרות הוא אי בצוע הפרדה אטומה תחת פתח היציאה למרפסת.

הפרדה נכונה מתבצעת באמצעות יציקה של חגורת בטון, ולא רולקה כפי שתארת. כמו כן שים לב שיש לבצע איטום מעל החגורה, בינה לבין מפלס הריצוף, כך שמים לא יוכלו לעבור מעל החגורה- אל תוך החלק הפנימי של הבית.

על פי התאור של עבודות האיטום שבוצעו אצלך , יתכנו שני מצבים :

א. לא בוצעה כלל חגורת בטון אלא רק "רולקה" , כפי שתארת.

ב. לא בוצע איטום מעל חגורת הבטון, בינה לבין הריצוף.

הלאה:

מכיוון שלא בוצעה רובה בין האריחים של אותה מרפסת, נוצר מצב בו ישנו למעשה "אגם" של מים מתחת לריצוף. במצב זה כמובן שגובר הסיכוןשחלקו העליון של מפלסה"אגם" יעבור פנימה אל תוך הבית.חגורת הפרדה אטומה היטב, היתה מונעת את מעבר הרטיבות, אך שים לב בצוע רובה כפי שהצעת- אינו בא להחליף את הצורך באיטום מתחת לריצוף, כולל חגורת ההפרדה. רובה אינהיכולה להחשב כשכבת איטום. גם כאשר ישנה רובה, בסופו של דבר, במהלך השנים- תחדור רטיבות אל מתחת לאריחים, כתוצאה מתזוזות שונות במשטח.

באשר לאותה קונספציה בענין איטום מרפסות בקומת קרקע , יש לבדוק בשטח אם היציקה של המרפסת נפרדת מהמבנה ומהקרקע. העקרון הוא שיש לבצע איטום מלא גם במרפסות של קומות קרקע, כפי שזה מתבצע בקומות עליונות, באמצעות חומר איטום משחתי-ביטומני, או יריעות. (ראה מאמר על איטום מרפסות או גגות מרוצפים באמצעות יריעות ביטומניות).

מלבד סכנת החדירה של רטיבות אל הדירה עצמה ישנו גם הנושא של מעבר רטיבות מהמילוי שמתחת לריצוף - אל הקירות סביב. במקרה שכזה, כאשר ישנו מעקה בטון סביב המרפסת- חדירת הרטיבות תגרום לעלייה קפילארית אל תוך המעקות, לקילופי צבע- וכדומה.

המצב היחידי בו ניתן לשקולאיטום חלקי בלבד, רק בנקודת המפגש בין הריצוף לבית, הוא בשבילים חיצוניים או במשטחים המרוצפים על גבי יציקות בטון אשר מנותקות מן המבנה. ראה הסבר נוסף במאמר על איטום בתיםצמודי קרקע - מרפסות שבילים, מפתנים.

אחרון (ולא כ"כ חביב):

כתמים של רטיבות על אריחי טרצו או שומשום אינם ניתנים להסרה. לא יהיה מנוס מהחלפת הריצוף כולו באזור הפגוע. כמו כן הרטיבות תמשיך ותנדוד הלאה. בתוך מספר שבועות / חודשים- שטח גדול יותר יפגע בכתמים שכאלה ("כתמי טלויזיה" בהיקף האריחים).

ההמלצה המסכמת היאלהסיר את כל האריחים גם בפנים וגם בחוץ. לבצע איטום יסודי על כל שטחה של אותה מרפסת ולהוציא מהבית מצעי חול רטובים.

לצערי המקרה שלך הנו טיפוסי לכשלי איטום של מרפסות. הוצאה נוספת שלעוד 3-4אלף שקל על איטום טוב בעת הבניה, היתה מונעת את ההוצאה המיותרת העכשוית.

נשמח לעזור הלאה בכל שאלה, ובכלל.

בברכה,

גבי

שלום עופר,

ראה מפרט טכני כללי במאמר על איטום מרתפים מקלטים ומבנים תת קרקעיים בחומרים ביטומנים משחתיים.

ישנם גורמים רבים שיש לקחת אותם בחשבון , כולל את כל עבודות ההכנה לפני האיטום (ראה במאמר) , את בדיקת קצות היריעות שמתחת לרצפה, את האיטום סביב צנרת חודרת- ועוד.

בשלב האיטום עצמו עליך להקפיד על כך שהקבלן יתיז על הקירות שכבה בעובי הנדרש על פי המפרט.בדוק את הכמות שהוא מביא לאתר ומתיז על הקירות, בהתאם לשטח קירותאותו מרתף. המפרט אף הוא משתנה בהתאם לסוג הקרקע ,עומק המבנה, נוכחות מי תהום, וכדומה. "בגדול" - עליך לוודא שהקבלן מבצע את המפרט אותו הוא אמור לקבל מהאדריכל / המתכנן.

תוכל גם לקבל פיקוח צמוד על כל התהליך, אם תרצה בכך.

נשמח לעזור הלאה + אנא קבל התנצלות על העיכוב בתשובה.

בהצלחה,

גבי

שלום אורה,

חסרים מספר נתונים על מנת לתת מענה סביר.

האם אותה קומת מרתף בנויה מקירות בטון כולל רצפה יצוקה בטון ?

האם ישנו ריצוף על גבי הבטון ?

האם בוצע איטום פנימי או חיצוני לקירות ולרצפה ו/או האם ישנם סימני רטיבות ?

אנא פרטי.

בעקרון, וכפי שציינת- אם המקום יבש ומאוורר לא אמורה להיות בעיה של תחב. את האיוורור ניתן לפתור עם ונטה חשמלית שתדאג לחילוף אויר מתמיד. ניתן גם לפתוח חלונות בקירות בסגנון "חצר אנגלית".

פתרון אחר , שמתבצע בלית ברירה- הוא שימוש בשואב לחות אותו ניתן להפעיל בחדר במשך מספר שעות בכל יום.

כמובן שאם קיימת בעיה של רטיבות הפתרונות הללו לא יועילו ויש לבצע איטום פנימי במרתף. יש לבדוק, למשל, אם קיימת לחות גבוהה או רטיבות תחת האריחים (אם ישנם).

נשמח לעזור הלאה.

בינתיים- שבוע טוב,

גבי

שלום אלון,

תודה על המחמאות לאתר ונוסיף בקרוב מאמר מתאים על חדרים רטובים עם קירות גבס.

בעקרון רצוי תמיד להציב את קירות הגבס על גבי חגורת בטון בהיקף הרצפה, על מנת להמנע מטבילה של הגבס בתוך המילוי הרטוב שמתחת לריצוף. חגורת הבטון גם מהווה מחסום יעיל מפני מעבר רטיבות לחדרים הסמוכים.

כל לוחות הגבס חייבים להיות מקובעים היטב עם מינימום תזוזות.

את כל החיבורים בין הלוחות יש לאטום במסטיק גמיש(פוליאוריטני) או לחילופין עם רשת אינטרגלס שמוטבעת בין השכבות שלחומר האיטוםהצימנטי (או בין השכבות של מרק / צלוטיטשמיועדלחדרים רטובים).

בחיבורים בין הגבס לרצפה , או בין הגבס לחגורת הבטון- חובה להשתמש ברשת אינטרגלס בין השכבות של חומר האיטום, על מנת למנוע סדיקה של חומר האיטום.

שאר העקרונות זהים למה שמבצעים בעת איטום חדרים רטובים אחרים, בנויים בלוקים או בטון, בהתאם לסוגי החומר בו משתמשים (צימנטי או ביטומני ברצפה).

מפרט כללי:

1. יש לאטום את כל קירות הגבס עם חומר איטום צימנטי משחתי. יש להטביע רשת אינטרגלס בין השכבות של חומר האיטום בכל החיבורים בין הלוחות ובין הלוחות לתשתית.

2. במקומות בהם ישנו מגע ישיר עם מים (קירות מקלחון וליד האמבטיה) רצוי מאוד ליישם רשת איטרגלס על כל השטח על מנת למנוע סדיקה ולקבל שכבת איטום עבה יותר. בשאר השטחים ניתן להסתפק בשתי שכבות של חומר איטום בעובי 2-3 ק"ג למ"ר.

למרות האמור: אם ברצונך להקפיד- בצע רשת אינטרגלס על כל השטח של הקירות.

או אם לאמר זאת אחרת : אצלי בבית לא הייתי מוותר על רשת, על כל השטח.

בהצלחה ושבוע טוב,

גבי

שלום גיל,

ניתן לבצע איטום של תפר ההתפשטות בתקרה ולכסות אותו באלמנט דקורטיבי כלשהו אשר יסתיראת האיטום. הפתרון תלוי גם בצורתו הנוכחית של הסדק שנפתח בין המבנים. אם נפתח סדק ישר ו"מסודר" יותר קל לטשטש אותו ולטפל בו. אך אם נוצר סדק מפותל שנפרש על פני שטח רחב יותר- יהיה צורך לבדוק בשטח מהן האפשרויות לטיפול. הסבר כללי על-רגל-אחת :

כאשר ישנו סדק פתלתל בבטון עצמו- אין מנוס מכיסוי.

אך כאשר הסדק פתלתל רק בשכבת הטיח ש"נקרעה" באופן אקראי, בעוד הסדק בבטון הנו ישר, ניתן לצמצם את פעילותו , כך שלא יגרום לתלישת טיח מהצדדים.

ברוב המקרים לא יהיה מנוס מכיסוי האזור עם פרופיל כלשהו, לוח גבס, או אלמנט דקורטיבי אחר. במקרה של סדק ממש צר - ניתן להמנע מכך, תוך נטילת סיכון מחושב.

בברכה,

גבי