שימוש בחומרים מעולים כגון "ב-400 מחוזק לבריכות" הוא חרב פיפיות בידי מי שאינו מבין את ההבדלים היישומיים בינו לבין בטון ב-300 רגיל.עודף חוזק אינו ייתרון במקום שאינו נחוץ קונסטרוקטיבית, ותופעות הלוואי שלו מחייבות התייחסות מיוחדת תוך כדי היציקה:
עודף החוזק מתקבל על ידי תוספת צמנט והורדת היחס מים:צמנט.
תופעת הלוואי העיקרית היא התחממות ניכרת במהלך היציקה ואחריה, במיוחד באלמנטים עבים. ההתחממות עלולה לגרום להתייבשות מהירה ולסדיקה מוגברת (הן סדיקה תרמית והן סדיקה פלסטית).
תופעת הלוואי השנייה בתדירותה עבידות מופחתת המתבטאת, במידה והריטוט אינו מוקפד, ב"קיני חצץ" (סגרגציות).
קבלנים רבים ממהרים להסתיר את התופעות הנ"ל על ידי מריחה מהירה מבחוץ של חומר צמנטי (סיקה כלשהו, הרבצה, טיח, או כל תירוץ אחר).
הסתרת הנזקים אינה מעלימה אותם, ולרוב מעצימה אותם כי הם יכולים להתפתח ולהתגלות רק בכשל.
מה נכון לעשות?
לגרד את ה"סיקה" עד חשיפת הבטון.
למרוח מעכב קורוזיה מסוג 2020-MCI על מנת לעצור את התפתחות הקורוזיה.
לאבחן ולטפל בהתאם לצורך בסדקים ובסגרגציות (איטום גבישי במידה ואין סגרגציות ובמידה והסדקים נימיים עד 0.4 מילימטר, חציבה ומילוי פרטני של סגרגציות וסדקים משמעותיים מעל 3 מילימטר)
איטום וציפוי הבריכה (התאמת החומרים למצב הבטון).
איטום בלבד "מעל המצב הקיים" ייכשל כאשר הקורוזיה תמשיך, תנפח פי 8 לערך את ברזלי הזיון, שיבקעו את הבטון מעבר ליכולת הכיסוי של כל חומרי האיטום.
במידה ומחליטים, משיקולי עלות, לבצע מינימום, מומלץ לפחות ליישם מעכב קורוזיה, שבמריחה על הקירות והרצפה ינדוד לעובי הבטון וידכא החלדת שתי שכבות רשת הזיון. חשוב להבין כי הבטון כנראה אינו אטום בצורה מוחלטת מחוץ לבריכה, וחלודה של הזיון בעידודה של רטיבות מבחוץ (אדמה רטובה בגשם למשל), תכשיל כל איטום פנימי במוקדם או במוקדם יותר.
לגולשים שטרם יצקו בריכות ומתכוונים לצקת באמצעות קבלנים שאינם מנוסים בבטונים מיוחדים, מומלץ להשתמש בבטון "רגיל" עם אינהיביטור מסוג 2005-MCI .
פיקח מצליח לצאת ממצבים שחכם אינו נכנס אליהם.
בהצלחה