שלום יובל,

יש להבדיל בין סדקים דקיקים, סדקי "שערה", או סדקים חד-פעמיים שעוברים רק את עוביה של שכבת הטיח, לבין סדקים "עוברים" (שלעיתים תכופות ניתן לזהות אותם גם מהצד הפנימי של הקיר).

סדקים "עוברים" שסביר להניח שישובו לנוע, מומלץ לאטום באופן יסודי באמצעות הסרת הטיח מצידי הסדק.   לאחר הסרת הטיח מרחיבים את הסדק מעט באמצעות דיסק חשמלי וממלאים אותו עם מסטיק כגון "סיקפלקס 11FC" (ושכבת יסוד מסוג סיקה פריימר WASP בדפנות הסדק / התפר).  לאחר הייבוש אפשר לבצע מעל המסטיק את החבישה הצימנטית שהזכרת ומעליה להמשיך למחרת היום עם שכבת הטיח המיישר ושכבת הגמר (צבע גמיש).

סדקים אחרים שאינם "עוברים" אפשר לאטום עם מרק גמיש, עם או ללא הרחבתם באמצעות מברג למשל. אין כל חובה לעבור על כולם עם דיסק חשמלי.

לאחר סיום התיקונים יש לבצע שכבת יסוד ואח"כ 2-3 שכבות של צבע גמיש.

סוכות שמח גם לך,

גבי

שלום יובל,

השפכטל הגמיש הוא אותו ה"מרק" הגמיש שהזכרתי ואשר ניתן למרוח אותו מעל סדקים נימיים שאותם לא אוטמים עם ה"סיקפלקס".  

בהצלחה,

גבי

שלום יובל,

סדקים עוברים מומלץ ממילא לתקן בעומק, בתשתית הקיר - מאחורי שכבת הטיח., ושפכטל חיצוני אינו מיועד לבצוע תיקונים בעובי שכזה.

אפשר להשתמש בשפכטל חיצוני מעל הסיקפלקס רק כאשר עובי התיקון הנדרש הנו בן מספר מילימטרים בלבד.  אך תיקון מסוג זה יהיה תמיד פחות טוב מאשר תיקון עם חבישה ורשת שמעליה תבוא אחר כך שכבת טיח.

לשיקולך..

בברכה,

גבי

שלום אהוד,

את כל תיקוני הבטון יש לבצע על פי ההוראות שבמאמר על עבודה נכונה עם חומרי מליטה- יסודות איטום / שיקום מבנים.  

באופן כללי אפשר להשתמש לתיקונים Uליציקת הרולקות) בתערובת של מלט וחול ביחס 2.5 ל1 ועם דבק לטקס SBR בשעור של כ 20 אחוזים מהמים. 

לאחר הרטבת התשתית מורחים מעליה שכבת קישור צימנטית (מלט נקי שמעורבב עם מים ודבק לטקס SBR בשעור 30-50 אחוזים).  כאשר השכבה עדיין רטובה מיישמים מעליה את תערובת התיקונים.  

לאחר הסיום דואגים לאשפרה (הרטבה) של התיקונים ואפשר גם לכסות אותם עם בד רטוב על מנת לשמור עליהם לחים.   ראה הסברים במאמר שלעיל.

כדאי תחילה להרטיב את כל השטח בצינור ולראות היכן קיימים מים עומדים (שלוליות).

סדקים במשטח האפקי כדאי לפתוח ואח"כ לאטום כמתואר לעיל. (בסדקים פעילים במקומות אחרים יתכן צורך בטיפול שונה, באמצעות מסטיק פוליאוריטני).

בברכה,

גבי

שלום אלכס,

לא מומלץ לצקת רולקות חדשות מעל החומר הביטומני. אם המרפסת קטנה יתכן שאפשר יהיה להסתדר עם המצב כפי שהוא אך לא אוכל לדעת זאת מבלי לבדוק זאת בשטח.

במקרה של ספק ובתנאי שיהיה מספיק מקום ליציקת רולקות בגודל המתאים, אפשר יהיה לצקת רולקות ולבצע מעליהן איטום חדש בשתי שכבות נוספות ורשת אינטרגלס בין השכבות.  (אם אין מספיק מקום ליציקת רולקות בגודל מתאים העבודה תהיה מיותרת ואף עלולה להזיק במקום להועיל).

בברכה,

גבי

שלום ירון,

המונח כללי מדי. יתכן שהכוונה לחומר שדוחה מים ויוצר משטח כביכול "זכוכיתי". לדוגמא - חומר מסוג "סילוקסן" או "סילר" כלשהו. וישנו גם חומר חדשני יותר, בלתי נראה גם הוא, על בסיס ננו-טכנולוגיה.

בברכה,

גבי

שלום פיני,

את תכנון היציקות עליך להשאיר בידי מתכנן המבנה / הקונסטרוקטור אשר יתכנן את שלד הבית והניקוז בהתאם לסוג הקרקע. (כמובן שתוכל להפנות את תשומת לבו אל הדברים שהזכרת).

יבאופן כללי - ציקות של מרפסות חוץ ממילא תהיינה בד"כ רציפות ליציקת הרצפה של הבית (אך מעט יותר נמוכות).  שבילים הקפיים אפשר גם לצקת בנפרד ולאטום היטב את קירות הבית בנקודת המפגש שלו עם היציקות, לפני שלב היציקה של השבילים. 

כאשר יוצקים יציקה רציפה ישירות על גבי הקרקע עלולה היציקה לספוג בתחתיתה את הרטיבות מהקרקע ולהעביר אותה בצורה קפילארית אל קירות הבית.  עובדה זו לבדה מטה את הכף דוקא לטובת בצועה של יציקה נפרדת. 

על כל פנים אלו הם דברים שיש להשאיר אותם בידי המתכנן. הוא זה שיקבע בהתאם לתכניות השלד ולסוג הקרקע, אם יהיה צורך לאטום את היציקה בתחתיתה ואם לוא, כאשר ברוב המקרים יציקת השבילים תהיה כאמור נפרדת.  

בנושא איטומן של המרפסות:   יריעות ביטומניות עדיפות אך מרפסות בשטח קטן אפשר גם לאטום בחומרים ביטומנים משחתיים.  

בברכה,

גבי