אנו מבצעים חיפוי שיש בבניין רב קומות בשיטה הרטובה. האיטום מתבמע גם במרפסות, שעקב הארכיטקטורה, יש להם קיר של 6 מי (2 קומות), ואז יש מרפסת נוספת. למעשה מדובר ביחפוי קיר בגובה 6 מ` התחום בריצפה ובתקרה.

באמצע הקטע מותקן זוייתן ברזל לתמיכת הלוחות - ומתחתיו יבוא תפר גמיש אופקי.

נוצר מצב בו לחלק התחתון קיימת אפשרות תזוזה (כלפי מעלה - התפר הגמיש ממלא את ייעודו), אך לעומת זאת, החלק העליון נתון בתוך סד: מצד אחד זוויתן ברזל ומצד שני התקרה. בצורה זאת נמנעת ממנו כל אפשרות תזוזה. לדעתי, יש לבצע בחלק העליון (בשורת החריחים העליונה, או אחת נמוך יותר), תפר גמיש נוסף, דהיינו זוויתן נוסף שיתמוך בשורה (או שתיים) שמעליו, ומתחת לזוויתן ליצור תפר גמיש שיאפשר תזוזה לקטע העליון (שגובהו כ 3 מטר).

משום מה, אינני רואה שדבר זה מתבצע בשטח. האם זה מכיוון שהמתכננים "נעולים" על קונספט שגוי ללא הפעלת חשיבה יצירתית (כיוון ש"ככה כולם עושים"), או שיש סיבה נסתרת כל שהיא העומדת בניגוד להגיון זה?

אשמח לקבל תשובתכם,

בתודה מראש,

משה