שלום גל,

התופעה מתרחשת בד"כ משתי סיבות:

1. קיום רטיבות מתחת לריצוף, אם כתוצאה מבעית איטום או שטיפת יתר,ואם כתוצאה משאריות לחות שנותרו שם עוד משלב הבניה. החלקים האפורים מצביעים על עליה של סידן / מלח מחומרי הבניה שמתחת לאריח (הטיט).ראה הגדרה של תפרחת סידנית / תפרחת מלח.

2. בצוע לקוי של רובה אקרילית, כאשר התערובת לא עורבבה כראוי ו/או לא באופן אחיד בכל השטח.

כאשר מרטיבים את החלק הבהיר הוא מתכהה ולאחר הייבוש- מתבהר מחדש. לעיתים אפשר למרוח סילר על הרובה האקרילית בלבד, אשר מקהה את כל הרובה. אך לא מומלץ לבצע זאת ועדיף קודם להמתין עד שהתופעה (אולי) תחלש או תיפסק מעצמה. בכל מקרה אין לנסות ולנקות אותה עם חומרי ניקוי אגרסיביים.

בברכה,

גבי

היי,

החיפוי מעל לא בהכרח ימנע או יטפל בסדקים בהמשך.

יש קודם למלא בסדקים עם מרק גמיש למילוי, ולאחר מכן לבחור בין אם שליכט או צבע חלק.

מניסיון שליכטים לסוגיהם מגשרים עד 1 מ"מ של סדק ויש צבע שמגשר עד 2 מ"מ סדק.

בהצלחה

שלום שאול,

אם הקירות עדיין לא טויחו אפשר גם כעת לבצע פעולות למניעת סדיקה בחיבורים בין בלוקים ליציקות בטון,בין הפסקות יציקה(יציקות סביב חלונות) וכיוצ"ב. מורחים על האזור שכבת הרבצה צימנטית בעובי של כ 4 מ"מ ומטביעים בתוכה רצועה של רשת אינטרגלס. מחספסים את פני השטח בעוד החומר טרי וממתינים לייבוש.מבצעים אשפרה למשך מספר ימים ואח"כ ממשיכים עם שכבת הטיח המיישר. רשת האינטרגלסתפחית את החשש לסדקים בשכבת הטיח.

באשר לגימור החיצוני: שליכט צבעוני מוגבל מבחינת גמישותו ומיועד לגשר על פני סדקים ברוחב של מילימטר אחד בלבד. כך שאם כבר בוצע שלב הטיוח של הקירות ואם ישנו חשש סביר להיווצרות סדקים רחבים יותר- עדיף לבצע גימור עםצבע גמיש (פריימר + 2-3 שכבות) במקום השליכט הצבעוני.

באשר לסוג החומר: אפשר להשתמש ב"שליכט אקרילי צבעוני גמיש" של החברות המובילות (נירלט, טמבור, דקוליין). גימור שליכט בגרגר גס מסייע לטישטוש ליקויים בטיח החיצוני אך הוא אינו אמור לטשטש ולהסתיר סדקים.כהערת אגב: אפשרלהגיע לרמת גימור גבוהה יותר ע"י ביצוע שכבת שליכט צימנטי דק (כגון "אלטק ויולט" של נירלט) מעל גבי הטיח המיישר, ורק אח"כ לבצע את השליכט הצבעוני (או את הצבע הגמיש).לשיקולך.

בברכה,

גבי

שלום דניאל,

להבנת הנושאואפשרויות הכשל באיטום אנא ראה תחילה את המאמר על איטום בתי קרקע- מרפסות, משטחים מרוצפים, שבילים, מפתנים.

ישנם שני אזורים כלליים שיש להתייחס אליהם:

1. איטום הבית לפני יציקת משטח הבטון, כך שרטיבות בבטון שנושק לבית לא תוכל תעבור לקירות.

בד"כ מבצעים שלב זה בעת בניית הבית ואף דואגים ליצור הפרדה (מירווח) בין יציקת הבטון של המשטח לבין הבית.

2. איטום המשטח עצמו לפני הריצוף, כפי ששאלת.

יש לאטום את כל המקומות שבהם הריצוף והמילוי שמתחתיו יבואו במגע עם הבית. מומלץ לאטום את כל השטח האופקי של המשטח על מנת להגן עליו מרטיבות. אך לכל הפחות יש לאטום אותה למרחק של כמטר אחד מהקיר. כמובן שיש לאטום גם את הקיר עצמו לפחות עד מעל לגובה הפנלים.

אפשר לאטום משטחים מסוג זה באמצעות חומרי אטימה ביטומנים משחתיים. ראה מאמר על איטום מרפסות / משטחים מרוצפים- בחומרי איטוםביטומניים.

ישנם כיום גם חומרים ביטומנים שניתן ליישמם בשכבה אחת עבה (במקום במספר שכבות עם המתנה בין השכבות). לדוגמא- חומר מסוג "היפרדסמו PB" (פולידן) או "אלסטוקל 211" (פזקר).

נשמח לעזור הלאה אם משהו לא מובן.

בהצלחה,

גבי

שלום חיים,

לא אמורים להיות שום מירווחים בין היריעות לגג. היריעות אמורות להיות מולחמות וצמודות לגמרי לכל השטח, בכל המקומות. אם המצב אינו כזה אין ספק שחודרים מים מתחת ליריעות ומשם הם יכולים להמשיך ולנדוד למקומות שונים ומרוחקים יותר בגג / בתקרה.

בברכה,

גבי

שלום שמעון,

החומר השקוף שהזכרת יוכל רק לאטום את הקיר כנגד ספיגת רטיבות, אך לא יוכל לבודד אותו (מקור או חום).

אם הקיר סופג לתוכו רטיבות מהגשמים אכן כדאי לאטום אותו (עם חומר שקוף או אחר) ועל ידי כך גם להפחית מעט את התקררותו.אך אין כל בטחון בכך שהפעולה תעזור.

ראה מאמר רלוונטי על איטום קירות עם חומר שקוף.

אם משהו לא מובן נשמח להסביר הלאה.

בברכה,

גבי