שלום א,

אם הקיר אמור להשאר קבור מתחת לקרקע אז יש לאטום אותו כפי שאוטמים את כל המעטפת התת קרקעית- עם חומר ביטומני משחתי. לא ברור מה יש כעת על הקיר : האם ישנו בטון יצוק או בלוקים חשופים? האם הקיר מטויח? במקרה שישנם בלוקים יש לבצע שכבת יישור (תערובת מלט וחול + דבק לטקס) ולאחר הייבוש פריימר+ 2 שכבות של חומר אטימה ביטומני, כגון מסטיגום.

במקרה שהקיר המדובר אמור להיות מטוייח בעתיד - יש לבצע את האטימה עם חומר צימנטי משחתי. חסרים נתונים על מנת לענות במדויק. לא ברור מה יש כעת על הקיר וכיצד העסק אמור להיות מחובר / נפרד מהמבנה השכן בעתיד וכן אם אותו חלק של הקיר ישאר תמיד מתחת לקרקע. אם תצרף תמונה נוכל להבין יותר טוב. בכל אופן התאור שלעילהנו הסבר כללי שעל פיו יש לשקול את בחירת חומר האיטום.

בברכה,

גבי

שלום,

באופן כללי תמיד יותר נוח ורצוי לבצע את העבודות בתקופת הקיץ משום שאז אין חשש לכשלונות עקב גשם במועד בלתי צפוי. כך שאם אפשר -כדאי להמתין.

יחד עם זאת ניתן לבצע שיפוץ חיצוני אלו גם בחורף, משום שהחורף בארצנו רצוף בתקופות יבשות וללא גשם כלל. כאשר מבצעים שיפוץ חיצוניבחורף יש להשגיח על כך שבימים גשומים לא תתבצענה עבודות כלל. כמו כן יש לדאוג לכך שהקירות יהיו יבשים לפני שמצפים אותם בציפוי החיצוני העליון (צבע או שליכט צבעוני). מעבר לכך, אין בעיה באיטום עצמו.

לשיקולכם...

בברכה,

גבי

שלום,

ההעדפה היא לשיטת ההתזה, אך אין כוונה לשלול את האיטום עם יריעות.

יריעות ביטומניות:

ליריעות יתרון בכך שהן עבות וחזקות ולכן עמידות יותר מפני פגיעות מכניות.

חסרונן : אינן נצמדות לתשתית בכל השטח, כאשר מדובר על קירות, ונוטות לעיתים לשקוע עקב משקלן הכבד, במיוחד כאשר מזג האויר חם והן אינן מוגנות מהשמש (לפני מלוי החפירה).

בעת ההלחמה נוצרים לעיתים כיסי אויר / חללים.

חסרון נוסף- כאשר ישנו כשל באיטום הוא יכול להופיע במקום מרוחק יותר ממקום ההופעה של הרטיבות, מה שמקשה על האיתור, משום שהמים יכולים לנדוד בין היריעה לקיר עד שהם מוצאים מקום חדירה נוח.

כמו כן במקרים מסויימים דרושה הכנה יסודית יותר של הקיר על מנת ליצור משטח חלק ונוח להלחמה של היריעות.

חומרים בהתזה:

לחומרים בהתזה יתרון של קלות בעבודה, כושר כיסוי והיצמדות מצויינת לקירות. פחות עבודות הכנה (לא משנה עם הקיר קצת עקום או שיש בו בליטות).

במקרה של כשל באיטום מקום הרטיבות בקיר הפנימי מצביע על מיקום הכשל בשכבת האיטום- בצד החיצוני. גמישות החומרים טובה וניתן להגיע לעוביים מספקים.

חסרונות :

יותר רגישותלפגיעה מכנית.

עובי החומר תלוי באיכות של הבצוע, לעומת היריעות שבאות בעובי אחיד מן המפעל, בתהליך יצור מבוקר.

כךשההמלצה המקובלתהיא לבצע את האיטום בהתזה, בעובי מספיק ,ובדיוק על פי הוראות היצרן. ראה חומרים מסוג מסטיגום ספריי, פלקסיגום, או אלסטופז.

כמו כן תוכל לראות סקירה מקצועית בנושא במאמר על טכנולוגיות האיטום בחומרים משחתיים מפני מים וגזים.

בברכה,

גבי

שלום ארי,

לפני הבצוע מורחים פריימר ביטומני על גבי היריעה הקיימת. במקרה של גגות קטנים רצוי גם להמיס מעט את היריעות עם מבער גז ולהחדיר את הגרגרים עמוק לתוך היריעה, באמצעות כף בנאים.

ראה גם את המאמר על איטום גגות. במקרה שהיריעות הקיימות אינן מוצמדות היטב לתשתית- עדיף להסירן.

בברכה,

גבי

שלום אהרון,

כללית יש לאמר שניתן לבצע את שתי השיטות שהזכרת. השיקול הנו כספי בלבד. מטבע הדברים : הפתרון היקר תמיד יותר טוב מהזול.

לענין הדברים שנאמרו לך ושאלותיך :

אין ממש בטענה שפרוק ריצוף יגרום לסיבוכים עקב צנרת או כבלים שנמצאים מתחת לריצוף.

יש ממש בטענה שקיימת כעת רטיבות מתחת לריצוף. אך ניתן לפתור זאת בצורה חלקית וסבירה באמצעות פתיחת הפוגות שבין האריחים והשארת השטח לייבוש בשמש על מנת לאפשר לחלק מהרטיבות להתאדות. בנוסף- אפשר (ומומלץ) להתקין קולטן / מרזב דו-מפלסי אשר ינקז גם את המים שמתחת לריצוף.

המגבלה של הפרש גבהים בן 2-3 ס"מ היא אכן גבולית ביותר. בעובי שכזה כמעט ולא ניתן כלל לבצע מילוי מתחת לריצוף. זה עלול לפגוע / או שלא, ביציבות הריצוף בטווח הארוך יותר.זה עדיין אפשרי לבצוע, אך יש בכך סיכון כלשהו.

ההמלצה המקצועית היא לפרק את הכל ולבצע מחדש.תוכל גם לבחור באופציה השניה. כאמור לעיל- השיקול הוא כספי.

ראה גם את המאמר על איטום מרפסות או גגות מרוצפים באמצעות יריעות ביטומניות.

בהצלחה,

גבי