איטום הפסקות יציקה

איטום הפסקות יציקה:

המונח איטום "הפסקות יציקה" מתאר את פעולת אטימתו של החיבור בין שתי יציקות בטון אשר נוצקו במועדים שונים זו מזו.

חיבור בין שתי יציקות גורם תמיד להיווצרות סדיקה זעירה ביניהן עקב תזוזות מבניות או תרמיות ועקב התכווצות תערובת הבטון בעת תהליך התקשותה. תופעות טבעיות אלו גורמות להיווצרות סדק זעיר בין היציקות אשר מחייב איטום למניעת מעבר מים דרכו.

מסיבה זו – במבנים תת-קרקעיים כגון מקלטים ומרתפים, במאגרי מים או בריכות שחיה, יש לבצע תמיד איטום מתאים בחיבורים שבין היציקות, בנוסף וכחלק ממערכת האיטום הכוללת.

המוקד בו מתבצע תמיד איטום שכזה הנו בנקודת החיבור שבין יציקת הרצפה ליציקת הקירות. במקרים אחרים מעט נדירים יותר מתבצע איטום הפסקת היציקה כאשר נוצרת הפסקה במהלך יציקתו של קיר ,אם בתכנון מראש (כגון  במקרה של יציקת קירות גבוהים) ואם כתוצאה מתקלה באספקת הבטון הרציפה לאתר הבניה.

נקודת החיבור בין הרצפה לקירות הנה ללא ספק הנקודה הרגישה ביותר למעבר רטיבות אל תוך מבנים תת קרקעיים.  ברוב המכריע של מקרי הכשל באיטום מבנים תת קרקעיים, מרתפים, מקלטים וכדומה- מתגלה כי חדירת הרטיבות מתרחשת דרך סדיקה בנקודת המפגש שבין הקירות לרצפה.

על מנת למנוע חדירת רטיבות ממוקד זה נוצרו מערכות אטימה ייעודיות המיושמות כבר בשלב בצוען של היציקות.   מערכות אטימה אלו עושות שימוש במוצרים כגון "עצר כימי" , "עצר כימי מתנפח", "עצר PVC" או "מסטיק מתנפח" ואשר עליהן נסביר מיד.

קיימים בשוק מספר סוגים של עצרים להפסקות יציקה, כמפורט להלן:

1. עצר PVC.
2. מסטיק משחתי מתנפח.
3. רצועות עצר כימי מתנפח.
4. רצועות עצר כימי כנ"ל בתוספת צינוריות להזרקת חומר אטימה.

להלן הסבר כללי על כל אחת משיטות אלו.

עצר מים מ- PVC:

עצר זה הנו פס (רצועה) מ PVC גמיש וחזק אשר מושתל בתוך שתי יציקות בטון הסמוכות זו לזו. העצר מעוגן בתוך תבניות היציקה ויוצר (לאחר התקשות הבטון) מחסום למעבר מים שמצליחים לחדור אל תוך הסדק.  מכיוון שבטון מטבעו איננו מסוגל להתחבר היטב אל PVC, מיוצרת רצועת האיטום עם בליטות וזיזים אשר מקנים לה אחיזה חזקה בתוך הבטון.

העצר מסופק בגלילים , באורך ועובי משתנה. רוחב הרצועה הנפוץ בבניה פרטית הנו כ 20 ס"מ ועוביה כ 4 מילימטר. עובי ורוחב הרצועה משתנה בהתאם לעובי היציקה וללחץ המים ההידרוסטטי הצפוי על העצר.  לחץ זה משתנה בהתאם לעומקו של המבנה התת קרקעי וככל שעומקו יהיה גדול יותר, כך יגדל לחץ מי התהום. לפיכך נמדד הלחץ על פי כמות המים הפועלת על החומר. לדוגמא – עצר PVC בעובי של 4 מילימטר יכול לשאת לחץ מקביל לעמוד מים שגובהו 5 מטר. (הנ"ל מהווה דוגמא בלבד ומשתנה מיצרן ליצרן).

עצרי ה PVC מחולקים לשתי קבוצות:

הקבוצה הראשונה הנה של עצרים "חיצונים" אשר מושתלים ביציקות על גבי הדופן החיצונית (ניתן להבחין בקיומם לאחר פרוק התבניות).

הקבוצה השניה הנה של עצרים אשר מושתלים סמוך למרכז היציקה (ולכן גם לא ניתן להבחין בהם לאחר פרוק התבניות).

בשתי הקבוצות קיימים עצרים מסוגים שונים, בעוביים ואורכים משתנים. כמו כן קיימים אלמנטים מיוחדים לחיבורים בנקודות המפגש בין הרצועות, בפינות ובזויות במקומות אנכיים ואופקיים.

חיבורי פינות בין שתי רצועות שכנות מתבצע בהלחמה עם ציוד מתאים המסופק על ידי היצרנים. קיבוע הרצועות למקומן מתבצע באמצעות מסמרים וחוטי קשירה ובאמצעות תפסנים יעודיים.

רצועות האיטום אשר מיועדות לקיבוע בתוך עומק היציקה דורשות עובי בטון מינימלי של כ 6 ס"מ לעומת עומק אחיזה של כסנטימטר אחד בלבד ברצועות החיצוניות. לפיכך אחיזתן של הרצועות הפנימיות חזקה יותר.   משום היותן קבורות עמוק ביציקה הן גם מוגנות יותר מפני פגיעות מכניות שעלולות להתרחש במהלך עבודות הבניה.

לעומתן, יתרונן של הרצועות החיצוניות הנו בכך שהן עוצרות את המים ממש בצד החיצוני  של היציקה ואינן מאפשרות מעבר רטיבות לעומק הסדק (הרצועות הפנימיות עוצרות את חדירת הרטיבות רק בעומק של כ 6 ס"מ).    מכיוון שהיריעות החיצוניות רגישות יותר יש להזהר ולא להלחים מעליהן יריעות ביטומניות, מחשש להמסת ה PVC.

יתרונות וחסרונות של עצרי ה PVC :

יתרונו של עצר  PVC הנו בחוזקו הרב ובגמישותו אולם שיטה זו נחשבת למיושנת ויש לה מספר חסרונות וקשיי ביצוע.

שלא כמו בשיטות האחרות אשר תפורטנה בהמשך, עצר זה דורש עבודה רבה יותר משום שהוא מוחדר בשלבי היציקה גם אל הרצפה וגם אל הקירות. (השיטות המתקדמות יותר אינן דורשות כל פעולה בשלב של יציקת הרצפה, אלא רק בשלב הקודם לזה של יציקת הקירות).

קשה יחסית לקבע את העצר במקומו על גבי התבנית משום גודלו (כ 20 ס"מ) והעצר נוטה להתקפל ולזוז ממקומו בקלות כאשר יוצקים עליו את הבטון. לעיתים תכופות לא ניתן להשתמש בעצר ברוחב מספק משום שפרט ברזלי הזיון לא מאפשר זאת (הברזלים מפריעים למקם אותו במקום הדרוש) ובלית ברירה משתמשים הרבה פעמים בעצר ברוחב קטן יותר מהנדרש.

ההלחמה בין הרצועות דורשת ציוד מיוחד וביצוע חובבני (די נפוץ במחוזותינו) ללא ציוד מתאים ועל ידי קבלני שלד לא מיומנים יכול לגרום לחיבור כושל בין הרצועות.

מגרעתו העיקרית הינה בכך שבתנאים מסוימים המים יכולים לפלס לעצמם דרך בינו לבין הבטון במיוחד כאשר מדובר במי תהום קבועים או כאשר יציקת הבטון שסביבו הינה פורוזיבית או בעלת כיסי אויר/חצץ.

עצר ממסטיק מתנפח :

שיטה זו הינה הנוחה המהירה והזולה ביותר לבצוע.

העצר הנו מסטיק משחתי אטום למעבר מים , אשר מסופק בשפופרות (כמו סיליקון) או בשרוולים והנו נוח מאד ליישום.

המסטיק מתנפח בכ 200 אחוז לאחר בואו במגע עם המים וכתוצאה מהתנפחות זו נוצר לחץ פנימי חזק  שאינו מאפשר מעבר רטיבות אל תוך המבנה דרך הסדק בו המסטיק נתון.  המסטיק מתנפח בשלבים : לאחר המגע עם המים אשר בתערובת היציקה מתנפח המסטיק בכ 20 אחוזים במהלך כיממה. תהליך התנפחות  הדרגתי ממשיל לאחר מכן ואורך כשבועיים ימים.  התנפחות הדרגתית הנה הכרחית משום שיש לאפשר לבטון מספיק זמן להתקשות ולהתחזקות.  התנפחות מהירה וחזקה מדי גורמת לעיתים לסדיקה ולהינתקותם של חלקי בטון מהיציקה.

אופן היישום פשוט :

באמצעות אקדח סיליקון מיישמים פס בעובי אחיד ומהדקים אותו קלות אל הבטון.  עוביו ורוחבו של הפס תלויים בעובי המתוכנן של היציקה ובלחץ ההידרוסטטי הצפוי.  לדוגמא: ליציקה בעובי של עד 30 ס"מ מניחים רצועת מסטיק בעובי של  15 מילימטר.  יש להקפיד שפס האיטום לא ימוקם קרוב מדי לקצה היציקה אחרת הוא פשוט ישבור חלק ממנה בעת התנפחותו. בד"כ ימוקם העצר בצמוד לשורת ברזלי הזיון החיצונית (מהצד הפנימי שלה).

זמן ייבוש החומר לפני שפיכת הבטון הנו שעתיים מינימום. ואולם רצוי להמתין זמן רב יותר על מנת לוודא שהמסטיק דבוק היטב אל התשתית. במידה והבטון נשפך בחזקה (ממקום גבוה) יש להמתין 24 עד 48 שעות לפני שפיכת הבטון.  במשך זמן זה יש להגן על החומר מפני גשם או רטיבות אשר תגרום למסטיק להתחיל בתהליך ההתנפחות בשלב מוקדם מדי.

מסטיק מתנפח מתאים לשימוש גם לעבודות איטום דומות בהן ישנו חיבור בין בטון לברזל למשל, כגון איטום סביב צנרות ואלמנטים חודרים בבטון, מסגרות פלדה וכדומה.  יש תמיד להקפיד על שכבת בטון מינימלית בעובי של כ 6 ס"מ בצדדים ו 10 ס"מ מעל לחומר. שכבת בטון דקה מדי תהיה חלשה ועלולה להתפקע ממקומה.

יתרונות וחסרונות:

חסרונו של המסטיק המתנפח הנו בעומס שמותר להעמיס עליו ואשר הנו נמוך יותר מאשר בשאר המערכות. החומר טוב לאיטום תחת לחץ מים נמוך בלבד (כ 0.3 אטמוספירות) ומעל ללחץ זה יש להשתמש בחומר זה אך ורק בתור חומר עזר להדבקת מערכות עצרים אחרות (כגון עצרי PVC או עצרים מתנפחים אחרים). לפיכך אין להסתפק בעצר זה בלבד במערכות איטום תת קרקעיות עמוקות במיוחד וכאשר צפוי לחץ הידרוסטטי רב.

הן מחירו של החומר והן קלות הבצוע מפחיתה את עלותו של איטום זה. מכיוון שהחומר משחתי ודביק ניתן גם ליישם אותו בקלות על גבי קירות ותקרות.

בנגוד למספר פירסומים סותרים, ראוי לציין כי החומר נדבק היטב מעל גבי תשתיות יבשות או לחות אך איננו נדבק לתשתיות לחות מאוד או רטובות. מומלץ להמתין לייבוש הבטון או לבצעו על גבי תשתית מעט לחה.   יש להיזהר מהזרמה חזקה מדי של תערובת הבטון על גבי העצר שאחרת הוא עלול להתנתק ממקומו בשלב היציקה.

עצר כימי מתנפח:

עצר זה מסופק ברצועות ברוחב של כ 2.5 ס"מ  המחוברות אל תשתית הבטון באמצעות מסמרי פלדה, חומר יסוד או מסטיק מתנפח (על פי הוראות היצרנים)

העצר מתנפח בכ 300 אחוז לאחר בואו במגע עם המים אשר בתערובת היציקה. תפיחת העצר מתבצעת באופן הדרגתי במשך מספר ימים על מנת שלא להפריע לתהליך ההתקשות של הבטון.

החומר חוזר לנפחו במצב יבש ותופח מחדש לאחר מגע עם רטיבות.  חדירת הרטיבות גורמת לתפיחת החומר וככל שזו גדולה יותר כך גדל הלחץ על האזור שבו העצר כלוא וכתוצאה מכך נוצר הידוק ואיטום טוב יותר.  החומר שומר על חוזקו ועל תכונות האיטום (הצפיפות) שלו גם כאשר הוא נמצא בנפחו המקסימלי.

עצרים כימיים עשויים מחומרים שונים כגון פוליאוריטן, גומי הידרופילי, EPDM ובנטונייט. כולם טובים ולכולם תכונה זהה של הגדלת נפחם לאחר בואם במגע עם מים. אורך החיים של העצרים איננו מוגבל והם מסוגלים לשמור על מחזוריות ההתנפחות וההתכווצות ללא הגבלה. כושר עמידתם בלחצי מים גבוה ביותר ועומד על כ 3.0 אטמוספרות (כ 30 מטר עומק).

חיבור הרצועות אל התשתית מתבצע על פי הוראות היצרנים השונים ואיננו זהה.

לחלק מהעצרים דופן דביקה , חלק אחר מודבק על גבי חומר יסוד (פריימר) משחתי ואחרים באמצעות מסטיק מתנפח (שהנו המוצר שהוזכר בסעיף הקודם). כל היצרנים ממליצים על חיבור נוסף אל התשתית באמצעות מסמרי פלדה במרחקים של כ 30 ס"מ.

הכנת התשתית לפני הצמדת העצר הכימי מתבצעת באמצעות החלקת הבטון במל`ג או שפכטל במקומות המיועדים למיקום העצר. את ההחלקה יש לבצע מיד לאחר יציקת הרצפה , בעוד התערובת טריה.   משטח מחוספס, בעל בליטות או ביצבוצים של אבני חצץ יקשה על הצמדה טובה של העצר אל תשתית הבטון.  לפני הצמדת העצר למקומו יש לנקות את השטח באמצעות מברשת פלדה ולהסיר מי-מלט, אבק ולכלוך.

יש להגן על העצרים מפני גשם או רטיבות בטרם יציקת הבטון שאחרת יחל תהליך התפיחה בשלב מוקדם מדי.   מומלץ לאפשר לפריימר או למסטיק המתנפח (המשמש כדבק) להתקשות לחלוטין לפני תחילת עבודות היציקה. זמני ההמתנה משתנים בהתאם ליצרנים השונים אך מומלץ לקחת טווח בטחון ולא להתחיל בשפיכת תערובת הבטון מוקדם יותר משעתיים לאחר הדבקת העצר למקומו. על שפיכת הבטון צריכה להתבצע ממרחק סביר ולא מגובה רב על מנת  שלא לגרום להזזת העצר ממקומו.

המערכת המומלצת הנה זו המשלבת את הצמדת העצר באמצעות מסטיק מתנפח. מסטיק זה מסייע מאוד במילוי חללים מתחת לעצר כאשר תשתית הבטון איננה מוחלקת. שיטה זו היא גם הנוחה ביותר ליישום.

הוראות השימוש משתנות מיצרן ליצרן. יש לוודא יישום מדויק על פי הוראות היצרן ומפרטי הבצוע של המתכנן ואין לערבב בין מוצרים של יצרנים שונים.

עצר כימי מתנפח עם צנוריות הזרקה:

עצר כימי זה מרכב מצינורית הזרקה קשיחה בעלת חתך בצורת משולש אשר צידה החיצוני מכוסה בגומי הידרופילי מתנפח.   על גבי הצינורית ממוקמים שסתומים חד-כיווניים המשמשים להזרקה של צימנט אטימה אל תוך חללים וסדקים בין היציקות.

תפקודו הראשוני של העצר הינו יצירת מחסום אטום למעבר מים בדומה לעצר המתנפח המקובל. אך בנוסף לכך מיועדים צינוריות ההזרקה והשסתומים לשם הזרקת צמנט אטימה נוזלי במקרה של כשל עתידי באיטום.   צינוריות ההזרקה מחוברות אל העצר כאשר קצותיהם מעוגנות בקירות כהכנה לשימוש במועד מאוחר יותר.  בבוא הצורך ניתן להרכיב על קצות הצינורות פיות הזרקה ולהזריק דרכן את תערובת האיטום אל תוך העצר. התערובת המוזרקת מרכבת ממלט מיקרוני אשר בעת ההזרקה נפלט מהעצר דרך השסתומים וממלא חללים בבטון ו/או סדקים בין היציקות. ניתן להשתמש בצינוריות אלו לבצוע הזרקות נוספות בשלבים מאוחרים יותר במהלך חייו של המבנה.

תהליך העבודה עם מערכת זו מרכב יותר משאר השיטות:

לאחר יציקת הרצפה יש לבצע החלקה של השטח המיועד להדבקת העצר. ההחלקה מתבצעת באמצעות שפכטל או מלג` כאשר תערובת הבטון עדיין טרייה. העצר אחוז למקומו באמצעות תופסני-פלסטיק יעודיים המורכבים אל התשתית לפני הדבקת העצר. תופסנים אלו מאפשרים גם את הרכבת העצר בסמוך למועד היציקה לולא סכנת חשיפתו של העצר לתנאי גשם, רטיבות או לחות).

חומר ההדבקה של העצר הנו מסטיק מתנפח אשר מיושם בעובי של כ 5 מ"מ וברוחב של כסנטימטר אחד. לאחר יישום המסטיק יש להמתין זמן מה להתקשותו החלקית (כמחצית השעה) ואחר כך להצמיד את העצר מעליו (באמצעות התופסנים) ולהדק אותו אל התשתית.  (אין לבצע חיזוק במסמרים משום שאלו יחוררו את העצר).

המערכת מסופקת עם צינוריות-הארכה אשר מקובעות מבעוד מועד על תבניות היציקה של הקירות, על פי המיקום המתוכנן. בקצות הצינוריות מוכנסים פקקים. עם תום היציקה יראו לעין רק הפקקים על גבי קירות המבנה. בשלב מאוחר יותר, במקרה של כשל באיטום- ניתן להחדיר פיות הזרקה במקום הפקקים ולהזריק את חומר המליטה הנוזלי אל תוך העצר.

יתרונה הבולט של שיטה זו הנו באפשרות לתיקון ליקויים באיטום במקרה של כשל עתידי בעצר הכימי המתנפח.

חומרי איטום להפסקות יציקה ויצרנים:

להלן רשימה חלקית של מספר חומרים ויצרנים לענין איטום הפסקות יציקה.

• עצרי PVC  מסוג Sika Waterbars
• עצרי PVC  תוצרת הארץ, חברת מרום
• מסטיק משחתי מתנפח על בסיס פוליאוריטני מסוג Sika Swell S
• מסטיק משחתי מתנפח הידרופילי מסוג  Ultra seal 201 של Adeka(בי גי פולימרים)
• פריימר משחתי מסוג Paramastik  מחברת Mameko (ח.ג.י.י.)
• רצועות עצר כימי מתנפח על בסיס EPDM ופולימרים מסוג Sika Swell P
• רצועות עצר כימי מתנפח על בסיס EPDM ופולימרים מסוג Sika Swell profile
• עצר כימי מתנפח על בסיס גומי הידרופילי מסוג Adeka Ultraseal
• רצועות עצר כימי מתנפח על בסיס בנטונייט מסוג Superstop מחברת Mameco (ח.ג.י.י.)
• רצועות עצר כימי על בסיס בנטונייט Quellmax
• עצר כימי עם צינוריות הזרקה מסוג Sika Injectoflex
• צינוריות הזרקה מסוג Predimax

סיכום:

השיטה הנפוצה והכדאית ביותר הנה שיטת העצר הכימי המתנפח בתוספת מסטיק תופח.  שיטה זו מבטיחה איטום יעיל לתקופה של עשרות שנים והינה מספקת לצרכי בנייה פרטית קונבנציאונלית.

במבנים אשר מצויים במי תהום או במבנים הטמונים עמוק באדמה (כגון בחניונים תת קרקעים) , כמו גם במאגרי מים ובריכות שחיה – כדאי מאוד לשקול את בצוע האיטום בעצר כימי עם צינוריות הזרקה ולהמנע מבעיות לטווח שנים ארוך.

במקרים של בניה לא עמוקה וללא מי תהום ניתן גם להשתמש בעצר הכימי המשחתי או בעצרים מ PVC. אך כאמור- עדיף העצר הכימי בתוספת מסטיק משחתי מתנפח.

האמור לעיל מהווה סקירה חלקית בלבד של סוגי העצרים הנפוצים. על מתכנן המבנה (האדריכל) לקבוע את סוג העצר בהתאם לתנאי השטח , סוג הקרקע ושיטת הבניה של היסודות.  יש להיוועץ במקביל עם הוראות השימוש ליצרני המוצרים השונים.

יש לזכור כי כשל בבצוע אטימה זו גורם במקרים רבים לצורך בבצוע איטום מרתפים או מקלטים מבפנים, הכרוך בהוצאה כספית כבדה.

למפרט עקרוני לאיטום מבנים תת קרקעיים ראה את המאמר על איטום מרתפים, מקלטים, מבנים תת קרקעיים בחומרים בטומנים משחתיים.

מפרטים נוספים ראה במדור מפרטי איטום ושיקום .

נשמח להשיב על כל שאלה באמצעות פורום איטום ושיקום.

בהצלחה,

איטומן –
מומחי איטום, שיקום מבנים