שלום מאירה,

לא מדובר על חובה חוקית ישירה אלא על חובה חוקית הנובעת מחובה מקצועית...

אסביר-

1 . לעניין החוק

אכן טרם נכתב תקן לגבי איטום חדרים רטובים. אם היה כזה , הוא היה מחייב קבלן המוכר דירה ללקוח מכח חוק מכר דירות שלפיו קבלן חייב לפעול לפי כל תקן, רשמי או שאינו רשמי.

אכן, חוק תכנון והבניה בסעיף 5.33  מוציא באופן מוזר למדי מהחובה לאטום חדרים רטובים את הקומה התחתונה..יתכן שעל כך מסתמך ה"קבלן"?

אציין כי סעיף  זה שנוסח לפני מעל 60 שנה משקף כנראה תפיסות אנאכרוניסטיות (או מוטות . אינו תואם לדעתי לתפיסות  העכשויות הנוגעות לאיכות החיים במבנה ושמירה על משך קיומו.

אבל  יש גם תקן הקובע  חובה תכנונית- 

בתקן 1547 בחלק 13- הדן בתכנון מערכות האיטום בבנין מצויין בפירוש שיש לתכנן את מערכת האיטום של חדרים רטובים ללא כל הסתייגות לגבי הקומה. כך שלפחות מבחינת מתכנן הבניין קיימת חובה לתכנן מערכת איטום בכל חדר רטוב.     ואם את שואלת כמתכננת , אז בבקשה- יש לתכנן  ולמסור לקבלן לביצוע..

מלבד זאת  ,גם ללא חוק מפורש ניתן להסיק שיש חובה לאטום חדרים רטובים מהסיבה הפשוטה שללא איטום חדר רחצה רטיבות צפויה באופן חד משמעי לחדור לחלקי דירה אחרים , להוריד את איכות החיים בדירה וגם לפגוע בזיון הבטון ,להחליש את המבנה וגם לקצר  את משך הקיום שלו.

לכן, כפי שחובת תום הלב ויושרה מקצועית  בין נותן שירות ולקוח נמצאת בבסיס השיטה המשפטית הקיימת ,לפחות בנוגע לדיני נזיקין, נותן שרות שאינו פועל באופן מקצועי או בתום לב פועל בניגוד לאינטרס של הלקוח  עלול להמצא חייב בפיצויי נזיקין ללקוח.

2. בנוגע למקרה הספציפי-לדעתי האישית תאור המקרה אמור להניב רק תוצאה אחת- ניתוק הקשר מ"הקבלן".  ראשית תפקיד הקבלן אינו לתכנן אלא רק לבצע את מה שתוכנן, כך שנושאי תכנון לא אמורים להיות כלל כפופים לשיקול דעתו.        שנית, לא ברור לי מה יותר גרוע- האם חוסר איכפתיות או בורות גרם לו לעמדתו שיש להמנע מאיטום חדר רטוב כלשהו- בשני המקרים המסקנה אמורה להיות שמדובר בגורם שאין לסמוך עליו ואין זה משנה אם מבחינת יושרתו או מקצועיותו..

בברכה, גיורא